הם עכשיו מלאכים (אובדן של ההורים)

אובדן של אחד מההורים או שני הורים הוא חלק קשה ובלתי נמנע אשר משנה את החיים ויוצר מצב חדש בחיינו.
אובדן מתרחש בקרבו של כל אדם ופיזית ונפשית משפיע על כל בני המשפחה.  קשה יותר לאדם שהיה קשור מאוד לאחד ההורים והיה איתו בקשר יומיומי וכך גודל הקושי הוא גדול יותר.
רבים יעידו שהקושי והאובדן אינו נגמר אף פעם אלא רק נחלש עם הזמן ומאפשר לקחת תפקוד ולקיים חיים תקינים.

לכל אדם יש את תקופת האבל שלו והשלמה עם המצב וחזרה לתפקוד ולחיות את החיים בצורה תקינה יותר ולחזור לשיגרה. פרק הזמן של שלב ההתאבלות שונה מאדם לאדם וזה יכול להימשך מספר ימים או חודשים ואפילו שנים.
בזמן שמאבדים את אחד ההורים בתחילת האבל מתמלאים במחשבות, זיכרונות, בילבול, חולשה, כעס, ריגשי אשמה, צער עמוק וקושי לקבל את המצב החדש ואפילו אצל חלק יופיע דיכאון, חרדה, חוסר תפקוד וחוסר עניין בחיים.

אובדן עלול להביא עמו תחושת בדידות וריקנות קשה , ודמות לדוגמא של אב שניפטר תמיד תהיה מולנו וזיכרונות רבים יכולים להביא לכאב וצער עמוק. הדרך הטובה היא לדבר עם אדם קרוב ובני המשפחה ולבטא את הכאב שבתוכנו ולהעלות ולהזכיר את כל הזיכרונות וככה לקבל תמיכה מהמשפחה. במקרים קשים רצוי לקבל סיוע מאנשי מקצוע כדי לחזור לתפקוד ולשיגרה.
האבל הוא תהליך טבעי המאפשר לקרובים להיפרד רגשית ולהתגבר על המצוקה שמלווה להתרוקנות נפשית ופיזית. רצוי לקחת פסק זמן ממרוץ החיים ולצבור כוחות חדשים לקראת ההמשך.

אובדן של אחד מההורים הוא משמעותי ואנחנו נושאים את החור הזה לעד ,ולא שוכחים אף פעם מוות של אחד ההורים וחור זה משנה גוון וצורה עם הזמן וההתמודדות עם השכול קלה יותר ועלינו לשנות דברים בעצמנו, ביחסים עם המשפחה ואחרים ולנהל שיחות עם מי שקרוב אלינו. מוות של הורה הוא אחד הטרגדיות הגדולות ביותר שילדים או אחד מבני הזוג עובר. גם ילדים מסוגלים להבחין באובדן כי חסר להם מישהו שהיה נוכח באופן משמעותי ומשפיע על סדר היום שלהם, על תפקודם וגם התנהגותם משתנה. חשוב לשוחח עימם שלא יגיעו למצבים קיצוניים שלא ציפינו , ואם יש צורך לערב אנשי מקצוע ולא להסס בטיפול אינטנסיבי.

כאשר אחד ההורים הולך לעולמו זו טרגדיה נוראית וקשה ביותר עבור בן/ת הזוג שנישארו בחיים. הזיכרונות וכל פינה בבית מזכירה את הנפטר ויש אנשים שעוברים דירה כדי ליצור שינוי בחיים ושהזיכרונות לא יעיקו עליהם.
ההורה שנישאר בחיים מרגיש ריק עמוק בנשמה והבדידות היא נוראית ולכן ההורה שנישאר בחיים זקוק להמון תמיכה מהילדים והמשפחה. יש לשנות סגנון חיים, למצוא תחביב חדש, להירשם לחוג למבוגרים, ולא להשאיר את ההורה לבד לפחות בשנה הראשונה. להזמין כמה שיותר את ההורים אליכם, ללכת אליו, להוציא אותו לטיול בחיק הטבע, אולי להביא לו בעל חיים שהוא אוהב, להעסיק אותו כמה שאפשר, לפנות מהעיניים שלו בגדים וחפצים , והמון עידוד ותמיכה להעניק לו.     תרגילי הרפייה יכולים גם להועיל ולהקל עליו.

נזכור שאבא ואמא יש רק אחד ואין להם שום תחליף בעולם אז נכבד אותם גם לאחר מותם.
מאמר זה מוקדש לאמא שלי ז"ל,
נשמתך בגן עדן ונזכור אותך לעד אמא יקרה וצדיקה שהלכת לעולמך.
יהי זכרך ברוך.